כולם יודעים שחבר מביא חבר נחשבת שיטת הגיוס הכי יעילה בפער מול כל השיטות האחרות, אבל שווה להתעכב ולהבין מה הופך אותה לכזו. יש כאן הרבה יתרונות הפועלים יחדיו.
הסיכוי להתקבל באמצעות תוכניות חבר מביא חבר הוא כ 40% יותר מבכל שיטה אחרת: כלומר לארגונים יש כאן תמריץ ברור להשקיע במועמדים המגיעים באמצעות העובדים.
גיוס באמצעות חבר מביא חבר כלכלי יותר לארגונים: העלות שלו יחסית נמוכה בין אם הארגון מעניק תמריץ כספי ובין אם לא, העלויות עבור הארגון בוודאות נמוכות יותר כאשר בוחנים את החלופות.
עובדים שגויסו באמצעות השיטה הזו גם נוטים לשגשג בארגון ולהישאר זמן רב יותר בארגון, דבר ההופך את הגיוס להיות אף כלכלי יותר מכל הבחינות: איכות הגיוס, עלותו והצלחתו לאורך זמן.
שיטת מביא חבר בעלת יתרונות בולטים עבור המועמד והארגון. עבור המועמד: בדרך כלל יהיה תהליך פשוט יותר, מידע רב יותר על הארגון ואפשרות לתמיכה מקצועית ואישית בתהליך (אשר למועמדים אחרים אין בהכרח גישה אליהם). עבור הארגון - יש מידע נוסף שיכול לסייע בקבלת החלטות, אפשרות לתקף את ההחלטה ויכולת השפעה על המועמד. כל אלה תורמים לא פחות מההיכרות המוקדמת עם המועמד. ההיכרות המוקדמת היא רק ההתחלה.
היכרות קרובה מוקדמת עם המועמד מאפשרת להסתמך על מידע אמין ומשמעותי מעבר לתהליך הגיוס.
גיוס באמצעות חברים מאפשר להגיע למועמדים שיש להם DNA דומה למי שכבר עובד בארגון יחסית בקלות.
אין ספק שיש לשיטה זו גם חסרונות, ויעילותה תלויה גם בקונטקסט הארגוני ( למשל בישראל הצלחתה רבה מאשר במדינות אחרות בשל המבנה החברתי) אבל ארגונים אינם טועים בבואם להסתמך על שיטה זו, היא נחשבת ובצדק ל״מלכה״ של שיטות הגיוס.
