השבוע פנה אלי מכר שלא מזמן התחיל עבודה חדשה. הוא היה מאושר עד הגג שהצליח סוף סוף להגיע להזדמנות שסימן לעצמו. כמה שבועות עברו, והשמחה התחלפה במועקה. הגיעו לחשושים לאוזניו שמישהו מדבר עליו סרה, מאחורי הגב. הניסיון שלו למקם את הלחשושים היה מתעתע. הוא ניסה לשאול וזכה למשיכת כתף. חויה די מערערת בייחוד כשאתה רק בתחילת הדרך. הוא התחיל לייצר לעצמו תמונה של מי המקור, ובכל יום התמונה קצת השתנתה. בשיחה שלנו השבוע הוא היה בטוח שהוא צריך לחשב את קיצו לאחור בארגון . הוא החליט להקדים תרופה למכה, וביקש להחליף צוות. עם הימים ומשעבר,נשימתו חזרה לסדרה. מקור הרעש זוהה, בודד, ובצוות החדש לא נשמעו עוד לחשושים. כשהוא הצליח להרים את הראש, הסתבר לו פתאום שיש לו בני ברית, הוא הבין פתאם שלא הכל קשור אליו ישירות. הוא הצליח לבודד את מה שהוא צריך ללמוד מהחוויה המפוקפקת, וליישם את זה בסביבה תומכת.
חשבתי על כמה שהמציאות שלנו בעבודה יכולה להשתנות לגמרי כתוצאה מהתפאורה. אנחנו יכולים להרגיש מפוצצים מאנרגיה, בטוחים ומוצלחים. באותה מידה- אנחנו יכולים מאד בקלות להרגיש פגומים, שבירים וחלשים. אז כמה תובנות למי שנתקל במצב דומה:
לפעמים רעש הוא סתם רעש. לא כדאי לקחת לריאות. להתרחק ממקור הרעש זה לפעמים כל מה שצריך. הבעיה שהאפקט של הרעש הוא הרסני. אם אתם חשים שלרעש יש קשר מועט למעשיכם, זה הסימן שלכם לנסות לזוז.
להסתכל על סערה מהצד זה הרבה יותר נעים. גם מאחור.
שהות מתמשכת בסביבת עבודה רעילה עושה שמות. אל תשלימו עם זה לעולם.
בריתות הם דבר חיוני בעבודה שלכם. במצבים של שינוי, מצבים של אתגר מאד קל לחוש את האדמה זזה מתחת לרגליים. מצאו מישהו שאתם סומכים עליו שתוכלו לשתף. זה יכול להיות מישהו בתוך הארגון או מחוצה לו. החשוב הוא שמישהו יסמן לכם עוגן ויבשה.
תתחסנו:ככל שתעמיקו את הקשרים שלכם בארגון יש פחות סיכוי שזה יקרה. לכן השקיעו בבניית יחסים.
