היא באה אלי כולה רועדת, היא כבר היתה ותיקה בתפקיד..אבל הוא הצליח לערער אותה לחלוטין. היא קיבלה ארגון נוסף לתמוך בו, ולמנהל הזה היה סגנון פסקני, מזלזל, ואגרסיבי.
היא לא ידעה איך לאכול אותו. מרב שהיתה בשוק בלעה את הלשון. היא סיפרה לי מה קרה בפגישה והיא על סף דמעות.
היא היתה תמיד מוכנה, מתוקתקת. עשתה את שיעורי הבית. היא הניחה שמה ששירת אותה עד כה יעבוד מצוין גם כאן. היא גילתה שזה לא עובד עליו, יצאה ממנו מרגישה מצומצמת ונעלבת.
הוא היה מנהל שהיה ידוע בסגנון התוקפני שלו, הוא לא חילק מנעמים. לא עניין אותו איש, כולם היו אמורים להישכב על הגדר בשבילו, בדרך לסמן את מפת הכיבושים שלו בעבודה. הוא היה חסר סבלנות, חולה שליטה ולא ראה אף אחד ממטר.
אחרי שהיא נרגעה, והרגש קצת שקע..ישבנו יחד לחשב תוכנית פעולה. לצערי, יש אנשים שסגנון העבודה שלהם מניפולטיבי ודורסני. לא תמיד יש לנו בחירה עם מי לעבוד, וההצלחה שלנו היא בחלקה תלויה גם בהתמודדות עם שכאלה.
יחד הבנו שהיא צריכה לקנות את אמונו. שצריך לשים לרגע את האגו הפגוע בצד. חשבנו איך ניתן לתת לו הרגשה יותר חזקה של מעורבות ושליטה. ידענו שהתגובה הקיצונית שלו באה מלחץ להביא לתוצאות, ושברגע שיראה שיש לו מקום להשפיע וביטחון, הוא ירגע. היא גם הבינה שצריך לשים גבול, אבל לא לפני שמניחים את התשתית: תוכנית פעולה, מסגרת לתקשורת איתו ו"הסכם" עבודה חדש.
בחודשים שאחרי, היא הצליחה להביא את הארגון שלו לגבהים חדשים, הוא שיתף איתה פעולה. היא למדה מחדש יכולות, קיבלה הרבה ביטחון ולמדה מה אפשר להרוויח כשמוציאים את האגו מהמשוואה. אני די בטוחה שגם הוא למד דבר או שניים, אבל לצערי אני לא בטוחה שבאמת השתנה..