כל מיתון מסמן אצלנו תקופה, ככה זה אצלנו המגייסים, אנחנו הולכים עם המיתונים שלנו כמו חריטות על קנה הרובה. אנחנו סופרים את העיתים שלנו בלפני אחרי, כי מיתון משפיע על כולם, אבל עלינו זה משפיע באופן כמעט מיידי. גם אני נושאת עימי את צער המיתון. אבל אני גם לא שוכחת מה קרה בדרך כלל קצת אחרי. ב 2008 כמעט ואיבדתי יחד עם מאות מגייסים את התפקיד הכי נחשק שהיה לי, שנייה אחרי שהתבססתי בו. למעשה כבר שלחו אותי הביתה, ואז קרה סוג של נס וחזרתי לעבוד.
זו היתה פעם ראשונה בחיי שהייתי מוכנה להחזיר לו פייט, אבל מלאכתם של צדיקים בעיקר נעשתה כרגיל על ידי אחרים, וקורטוב של מזל בטח לא הזיק. בקלות יכול היה להסתיים אחרת. המיתון הוא חויה מעצבת, וכל פעם שקרה אחד כזה גם נקרו הזדמנויות שרק צריך היה לפקוח עין ולקטוף. בזמן אמת דברים נראים די חשוכים, זו האמת. אבל בסוף כל ירידה מחכה גם עלייה. הפטנט הוא להחזיק את הראש מעל המים.
גם היה מאמר שלא יוצא לי מהראש, הוא סיפר איך בתקופת התפוצצות הבועה, ממש בשיא המיתון, בלוח המשרות הגדול בארה"ב התחיל פתאם ביקוש עצום של מועמדים. הביקוש הזה תפס את מונסטר לא מוכנים, גם הם שלחו אנשים הביתה וצמצמו שורות, מה גרם לביקושי שיא בתוך מיתון כל כך עמוק? מסתבר שכשחותכים עמוק מדי, תבוא תקופת פיצוי. כל מה שצריך זה לשרוד את הזמן הזה בכבוד.
כתובת דואר אלקטרוני
להירשם
Photo by Renato Abati on Pexels.com