לפני הרבה שנים הייתה לי ישיבה עם מנהל גיוס בכיר, חדש לתפקיד שישב בארה״ב. כבר הייתי ותיקה בתפקידי בשלב הזה , היה לי ביטחון מסוים ביכולות שלי ושל הצוות, ואמון של המנהלים מסביבי. הייתי בטוחה שאותו מנהל שיושב מעבר לים חולק איתי את אותה הרגשה, יותר נכון, לא הערכתי שיש סיבה שלא. הערכתי שהעובדה שיש הוכחות עבר יעזרו לו כבר להבין את העתיד.
להפתעתי, כנות כוונותי והישגי העבר לא היו די עבורו. הוא רצה להבין איך אמשיך לעשות זאת בעתיד ועל מה אני מסתמכת. ככה למדתי את אחד השיעורים החשובים שיש. בניתי תוכנית שתתרגם את כל מה שאני יודעת לעשות ליעדים מדידים, למידע תומך ולהשערות עבודה. היה צורך להראות, לבסס ולקבל את ברכת הדרך. מאז אותו יום הבנתי משהו חשוב. אם בעיקר אני יודעת למה אפשר- זה לא מספיק. למדתי לתקשר זאת גם לאחרים מוקדם כלל האפשר.למדתי גם שבארץ- התרבות מבוססת יחסים. אנחנו קודם כל לומדים להכיר זה את זה ואז עושים. זה נכון לכל דבר שאנחנו עושים. קודם כל תסמכו עלינו ואז נעשה. בארה״ב- התרבות מבוססת מטלות. קודם עושים - ואז לומדים להכיר.
