באחד הפרקים בספר הנפלא Dare to Lead של ברנה בראון היא מספרת כי מנהלים נבדלים באיך שהם חושבים על העובדים שלהם באופן כללי. האם הם מאמינים שהם עושים הכל מבחינתם או לא. אם אנחנו לא מאמינים שמישהו עושה את הכי טוב שלו אנחנו נהיים רוגזים, מתוסכלים ושיפוטיים. אנחנו משווים את אותו אדם אלינו או למישהו אחר, והעמדה הזו לא עוזרת לא לנו ולא לו. אנחנו נשארים מתוסכלים, ולא מפנים אנרגיה לעזור.
ברנה שהיא כמו הלוחשת לרגשות של עולם העבודה אומרת שתמיד צריך להניח שכולנו עושים את המיטב שלנו, לכל אחד יש יכולות אחרות, מנעד אחר, אומץ וחוזק מנטלי אחר. בעצם אם נאמין שכולנו עושים את הכי טוב שלנו נהיה במקום הכי נכון לסייע ולקבל החלטות שקולות. נכון: לפעמים התוצאה תהיה שאף שמישהו רוצה מאד הוא לא באמת יכול להשתפר, אבל ההרגשה של כל הצדדים תהיה הרגשה אחרת לחלוטין אם נראה את המאמץ שעשה או נבין כי כולם רוצים להיות טובים. כי בסוף כולנו רוצים שיראו ויחבבו אותנו.
כתובת דואר אלקטרוני
Subscribe