אחת הטעויות שכולנו עושים היא שאנחנו מתייחסים לחיפוש עבודה כאל פרק שמכבים אותי בשנייה שאנחנו חותמים על חוזה חדש. אנחנו כל כך שונאים את הסטטוס הזה של חיפוש עבודה שאיננו יכולים לחכות על מנת לגנוז אותו וזו טעות מרה. לא רק מרה- אלא קשה ויקרה. לו היינו מתייחסים לעבודה שלנו כאל רצף ארוך ותמידי בו אנו עסוקים כל ימי חיינו המהמורות הבלתי נמנעות היו סה"כ באמפרים שמקסימום היו גורמים לנו שיהוק.
אנחנו מתקשים כל כך עם העיסוק המתיש, הבלתי נעים בחיפוש עבודה שלא עולה על דעתינו שכל מה שאנחנו עושים בזמן שאנחנו עובדים מכין אותנו למישרה הבאה שלנו. אין לנו אפשרות לעצור, בטח לא לשבות מהעיסוק במטרות ומשמעות העיסוק שלנו. אנחנו מעדיפים להדחיק, כי זה דורש מאמץ מודע. הרבה יותר קל להתגלגל, להיענות, להירתם במקרה האופטימי.
התפקיד הבא שלכם צריך להיות ברור לכם היום, גם אם במציאות תגיעו אליו תוך חמש שנים. ממנו יגזרו החלטות ותוכניות.אתם צריכים את הזמן החשוב הזה כדי להבשיל, ללמוד, לרקום. אתם צריכים לפגוש אותו מוקדם, לתת בו סימנים, לכוון והתרגל. אתם צריכים לעבוד בו ב5% מן הזמן. אתם צריכים להפקיד אליו כמו אל קופת החיסכון של העתיד שלכם. אתם צריכים לבנות את הקשרים שידרשו לו, לייצר מערכות יחסים להבין את המשמעויות הנלוות.
אם תתכוננו אליו תמיד, אתם תחכו לו בסיבוב. הוא כבר לא יבוא לעשות לכם תרגילים ברגע הכי לא מתאים. אם תתכוננו אליו מראש כבר לא תהיו מבוגרים מדי, עייפים מדי, מתוסכלים ולא תצאו ממנו בשן ועין תוך שנשאר לכם רק עודף. אתם לא תרגישו שזרקו אתכם מתחת למשאית. כבר לא ישנה לכם בדיוק מתי ולמה. אבל אם אתם מעדיפים להדחיק, להמשיך ביום יום ולחשוב מקסימום על הפסקת הקפה הבאה, אז תתמודדו בגבורה עם ההשלכות. הבחירה תמיד שלכם.
