המציאות לא מספיק רהוטה, לכן אנשים עורכים אותה ללא הפסקה. מוסיפים איזה פילטר, משנים זוית, עושים פרצוף ברווז. שמתי לב שחברי המלינאלים לא מוכנים לחיות מציאות גולמית. הם יודעים בדיוק איפה לאכול, הזמן שלהם תפור בצורה מושלמת לספק את מאווייהם. החיים שלהם נראים כמו מגזין לייפסטייל. הכל מופק עד הפרט האחרון. אני לא יודעת לאן הם מטאטאים חוויות ומראות לא פוטוגניים. הפיד שלהם לא מאפשר לשום דבר שלא מאושר לצוף.
גם העבודה שלהם חייבת להיות כזו שעושה פוזות למצלמה. המשרד מעוצב והלוק של נווד דיגיטלי רצוי מקינטושי. אבל מה עושים כשיום אחד הם יגלו שרב העבודה בעולם לא מצטלמת היטב, שלנדוד בעולם זה אולי מצטלם נפלא אבל לא יכול להמשך חיים שלמים, שלא כולם יכולים לחיות חיים מבויימים. האם יום אחד יתעוררו לכל מה שנפל על רצפת העריכה?
מי מתנדב להודיע להם שפייק זה נעים, הכל נדחק אבל מישהו יצטרך לשלם על זה כבר. כי הסטורי שלנו לא מתפוגג באמת. האשטג החיים.
