אל תתבלבלו. באתם כדי להנות מן הדרך. אז למה אתם עוד שם אחרי שנגמר? כי הרגע הזה הוא קצר וחמקמק, ומיד אחריו אנחנו מוכנים לדבר הבא. קצר כל כך שזה נדמה לנו לא מידתי.
אנחנו אומרים לעצמנו שבאנו בשביל להתקדם, אבל הרבה פעמים ברגע שאנחנו משיגים את שרצינו, כבר אנחנו רוצים את הדבר הבא. לרב זה הרבה אחרי שהטעם כבר נעלם. יחד עם ההישג המשכר מגיע טעם תפל של משהו שאיבד משמעות. כי אנחנו בעצם שם בגלל הדרך.
הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים: מוכנים לעבוד קשה מאד עבור סמל הסטטוס שלנו, אבל לרב אין באמת הצדקה אמיתית. השוק בחוץ לא תמיד יודע לתגמל על המאמץ הזה. את השוק בחוץ מעניין עושר הניסיון שלכם והרלבנטיות שלו. לפעמים אנחנו מאבדים שנים טובות ברדיפה אחר פיצוח השלב הבא בסולם. לא תמיד על מנת לזכות לו. בדרך -לפעמים אנחנו שוכחים לדאוג למה שיבנה אותנו לדבר הבא.
תעצרו לשאול את עצמכם אם הדרך המסומנת היא זו שתוביל אתכם לאן שאתם רוצים, הרבה מדי פעמים היצר התחרותי שלנו מושך אותנו להשתתף בתחרות הזו, אבל אנחנו שוכחים לבדוק אם אנחנו עדיין מכוונים למצפן הפנימי שלנו ואם הוא עדיין הולם לזה של הארגון. תזכרו כי קידום אינו מטרה העומדת בזכות עצמה.
תזכרו מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך-כי בשבילה אתם שם.