יש לי כמה חברים שחיים כבר מעבר לקוים. הם כבר חצו את השער והגיעו אל עולם העבודה של העתיד. מבחינתם הדבר הזה שאנחנו עסוקים בלדבר עליו כבר מזמן פה. החברים שלי חצו לעתיד כי העתיד התייצב והודיע להם שהגיע הזמן. היה להם מקצוע שלפני חמש-עשר שנים עוד פרנס אותם בכבוד ולא נראתה עננה באופק. מתישהו בדרך העיסוק שלהם עבר סוג של רעידת אדמה, הם נאלצו להמציא את עצמם מחדש. זה לא קרה בן יום.
מדובר באנשים מוכשרים, משכילים, מלאי יכולות ויוזמה. גם כשהעתיד הגיע, הם לא נבהלו. אחרי איזה עונה של התארגנות, הם ייצרו לעצמם עתיד חדש ובעתיד הזה הם מצאו איך לייצר ערך חדש ליכולות משומשות. בדרך צמחו להם גם יכולות חדשות וגם כנפיים.
החברים שלי מאד עסוקים, הם מלמדים, כותבים, חוקרים, עובדים ומייצרים. הם כמו קרן אור שהתפצלה להמון חלקיקים, הם חיים עכשיו חיים מאד מלאים, הם לא מרגישים שמשהו חשוב נשאר מאחור, נהפוך הוא.. כנראה שהיום חלק הרבה יותר גדול ממי שהם ,רתום לעבודה.
הם עושים עבודה משמעותית, שמישהו היה צריך כבר לעשות. הם עסוקים כבר עכשיו בדבר הבא. הם יודעים שהעתיד שלהם, תלוי בם. הם כבר לא חוששים שאם משהו אחד יעלם להם מהצלחת, הצלחת לא תתמלא שוב. הם גילו איך מבשלים. עכשיו אם תשאלו אותם איך השתנו החיים שלהם ומה הם יכולים לספר, הם רק יחייכו ויאמרו שלחיות בעתיד זה מאד מספק אבל גם מאד מאד מעייף..