אתמול שוחחתי עם מישהי שמחפשת עבודה כבר חודשים ארוכים מדי. זה לא את- זו העבודה ניסיתי לומר לה.
כל חייה עבדה, ואפילו הצליחה. ועתה המשרות לא משתפות פעולה. בשלב שבו ניסית כל עצה, נחבטת באינסוף חלומות, חשבון הבנק כבר דורש את שלו. בשלב שבו אתם כבר שואלים על עצמכם מה עוד היא רוצה מכם.
(העבודה), הביטחון עושה סלטות. ועדיין אין מנוס מלהמשיך גם אם קשה. אני יודעת כי זה קרה לי פעם מזמן.
חזרתי כמו תוכיה אחרי העצה הקבועה שלי. תדברי עם אנשים נוספים שאת לא מכירה. כל הזמן.
הפנים שלה אמרו לי שאני לא בכיוון. היא רצתה שאחסוך ממנה את הגלולה המרה. אבל אין לי בעצם שום דבר אחר חוץ מזה. כי זה עובד, כי זה משפר את הסיכוי למצוא עבודה. כי זו עצה טובה. כי אנשים עושים את זה כל הזמן עד שהם חייבים לעשות את זה בשביל למצוא עבודה.
