שתי אנקדוטות מהביקור האחרון שלי בארץ. המון חפירות, בנייני משרדים חדשים ופקקים, ולצד זה סיפרו לי חברים כי לעבוד מהבית הופכת לאט לאט לדרישה מפורשת של עובדים, שאינם חוששים להציב זאת כתנאי.
בשלב כלשהו נפרדו שכונות המגורים ומקומות העבודה. את העבודה מיקומנו באיזורי מסחר ותעשייה ואת המגורים בערי שינה. מצד אחד זה העניק לנו סביבה שלוה ובטוחה למחייה אך זה דורש מאיתנו לבלות יותר זמן בכבישים, לנסוע על מנת לקנות ולבלות ובאופן כללי לבלות יותר זמן ברכב. בינתיים חברות מעתיקות את מקום מושבן למרכז כל מנת להיות מסוגלות לגייס.
לא יהיה מנוס מחיבור מחדש של עבודה, מסחר, קהילה, חינוך , בילוי במתחמים יותר משולבים. זה מאפשר לנו לחיות חיים יותר מלאים, ואנחנו חסרים את מרקם החיים המשלב הזה, ולא אוהבים לבלות בפקק. זה ישנה את הבתים והמשרדים ואת השירותים שנצרוך אבל זה ישפר את איכות החיים שלנו.
הרעיון של הפרדת שימושים מייצר שכונות רפאים ביום, ושיעמום בלילה ולא משרת את האופן שבו אנו רוצים לחוות עבודה ופנאי היום. עבודה מן הבית, היא חלק מן הפאזל הזה, במינונים משתנים. הרכבת יצאה כבר מהתחנה.
לקבלת הפוסט הבא במייל:
כתובת דואר אלקטרוני
להירשם
Photo by Emre Kuzu on Pexels.com