כשאתם מתכוננים לראיון, אתם מנסים לספר את הסיפור שלכם לעצמכם. אתם רוצים שהסיפור יהיה סיפור מוצק, שתוכלו לעמוד מאחוריו. אתם רוצים לספר אותו כמו משהו שהאגו שלכם יכול לשאת. אתם תסובבו אותו כדי שיוכל להחליק ככה בגרון מבלי להיתקע. זה לגמרי לגיטימי. סיפור הקריירה שלנו לא תמיד עומד בכל הקונבנציות של קריירה אחודה ומצליחה. אתם תנסו שהסדר יעשה שכל, שקו העלילה יהיה ברור, אתם תנסו להיות בעלי מוטיבציה ניתנת לזיהוי. אני מקווה גם שתצליחו. זה דורש קצת חזרות. לפעמים גם שכנוע עצמי. לפעמים תהיו כל כך עסוקים בכך שתפספסו את הדבר הכי חשוב.
בתור הבמאית של ראיון העבודה שלכם, יש לי עבורכם טיפ מרכזי. כאשר אנו כל כך עסוקים בסיפור שלנו, אנחנו משקיעים בו הרבה מאד אנרגיה. אנחנו ממש מתאמצים להישמע לעצמנו טוב. אנחנו מפספסים משהו מאד חשוב: את הקהל. הקהל שלכם בראיון רוצה לדעת דברים אחרים. הוא רוצה רק לתקף מדוע אתם מתאימים ומה תוכלו לעשות עבורו. כל אינפורמציה אחרת שאינה מוסיפה, היא כמו הכובע הבוער על ראש הגנב. את כל מה שמייסר אתכם, מה שדורש עיבוד, כל מה שאתם רוצים לחלוק עם העולם- תחסכו מהמראיין שלכם. אותו זה פחות מעניין. הוא שם כדי לקבוע אם אתם יכולים להביא ערך בתפקיד. אל תבלבלו אותו עם עובדות לא רלבנטיות. אל תעתירו עליו את כל מה שאתם צריכים לפתור עם עצמכם. המראיין שלכם יכול לשמוע- ספק עצמי, היסוס ,חוסור נוחות, ותירוצים – כשכל מה שהוא רוצה לדעת בעצם הוא מה אתם יודעים לעשות.
Photo by Martin Lopez on Pexels.com