איך עושים גיוס אל דנטה?
האמת היא שזו טיפה בעיה, כל חברה היתה רוצה שיהיו לה אנשים זמינים בדיוק בזמן שבו היא צריכה אותם וזה לא כל כך פשוט. תהליכי צמיחה אינם קורים באופן לינארי. הם מלאים בהתקדמות, תסוגות ודריכה במקום. כל אלה הם חלק מן התהליך. אפילו במקומות שבהם תכנון קורה באופן תדיר, תוכניות הגיוס אינן לוקחות בחשבון את הפיתולים. הגיוס הוא מהכלים הכי רגישים שקיימים לעסק והוא עובר כיול מתמיד.
בעולם אידאלי היו המועמדים צריכים לחכות למישרות, ולא המישרות למועמדים. למעשה מערך גיוס משוכלל צריך להיות מסוגל להכיל את התנודות, לספוג אותם, ולנוע כמו ספוג חכם עם התוכנית העסקית של הארגון. בעולם אידאלי, היה צריך הגיוס לחזות את הכל מראש: תנודות עונתיות, מצב התחרות, חילופי צוותים, שינויים ארגוניים ורכישות. זה בעולם אידאלי..
בחיים עצמם, הגיוס משתדל לנחש את עצמו, בהצלחה לא רעה. הוא אינו יודע להיות "בזמן". פעם המועמדים מחכים למישרות, ופעם להיפך. פעם המישרות מחכות למגייסים, ופעם להיפך. אז כשמתכוננים לצמיחה: צריך להתכונן גם לזה: להפסקות יזומות, מעקפים, נסיגות וקפיצות נחשוניות, יותר מדי ופחות מדי. צריך להתכונן להתכווץ, להתרחב ולחכות. בסוף שוכחים את כל זה ונהנים ממה שיצא.
Photo by Jorge Zapata on Pexels.com