הפוסט הזה ישב במגירה וחיכה לתורו. הוא לא ידע מתי. עד שהגיע הכנס הזה שנקרא Work Reimiagined ומשך אותו החוצה כמו מחרוזת.
ב"קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי מסופר על מיתוסים אותם החילו בני האדם על מנת לייצר סדר בעולמם. אמונות שאימצנו לנו על מנת ליצוק תוכן ומשמעות ולהבטיח שליטה וסדר. סדר מדומין שקיים במסגרת הדמיון המשותף של מילארדי בני אדם, ולא בשום מקום אחר. כמו עבודה, כסף ודת שהם מבנים עוצמתיים וממשים לא פחות.העבודה שאנו הולכים אליה היא משהו שקיבלנו על עצמינו, ורב העניינים שמעסיקים אותנו במסגרתה הם משחקי כאילו של מבוגרים. את הערך שאנחנו מייצרים לא תמיד אפשר למשש. אבל מה אם היינו מדמיינים סדר אחר?
הדיון על עתיד עולם העבודה כולו מרוכז בשינוי יסודי של הסדרים הקיימים. שיחרור ממסגרות של זמן, מקום, ואפילו משמעות. המרצים בכנס עלו בזה אחר זה ודיברו על סדר חדש בעבודה, ערכים חדשים. כל אחד דיבר על משהו אחר אבל בכל זאת היה חוט שני שעבר בין כולם- בני האדם אינם רוצים עוד עבודה מנותקת מהקיום שלהם בעולם. הם רוצים חיים מלאים.
*רוצים להביא את כל הערך שלהם לידי ביטוי: זה שמקבלים עליו שכר וזה שלא. אנחנו כבר לא חייבים את מקום העבודה כדי להביא את היכולות שלנו לידי ביטוי, אבל לא בהכרח את הכל עושים בשכר, ולאט לאט מתנתקת הצמידות בין גוף העבודה לשכר. מקור הפרנסה לא חייב לעבור דרך מעסיק, דרך מקצוע אחד, דרך מקום פיזי. יחסי העבודה משתנים והופכים לבדידים ומדידים: וזה פותח לנו עולם חדש של אפשרויות: הרבה יותר אחריות, אבל גם יותר חופש.
*טכנולוגות כמו הבלוקצ'יין פותחות פתח לחשיבה על מבני ניהול חדשים, על שירותים מסוג חדש ועל דרך לנצל את המבנה המבוזר כדי לייצר יתרונות חדשים ולפתור בעיות של פרטיות, חיבוריות והיקשרות.
*פיזטלי:כבר אין הפרדה בין הפיזי לדיגטלי: לעבודה אין מקום ואין זמן, וזה מציב אתגרים חדשים לאיך מנהלים, איך מייצרים חיבור בין אנשים, איך מגשרים. עבור הדור הנוכחי נוכחות במשרד היא התעקשות לא ברורה.
*חיבור בין הורות לעבודה: מקומות עבודה שמאפשרים לקיים את הרצף של הורות בתוך מקום העבודה. מאפשרים לנו להמשיך להיות הורים ועובדים מבלי לייצר ניתוק.רק 10% ממקומות העבודה כיום מותאמים להורים כשיש לכך תרומה מכרעת לצמצום פערי שכר, קידום, ושימור עובדים.
*בעולם שבו הותק הממוצע הוא שנה וחצי ואורך קריירה 4 שנים לקריירה בממוצע:כולם הופכים לפרויקטורים, וניתן לחשוב על המעסיק שלנו כקליינט.30% מאיתנו עובדים כעצמאיים. הכישורים הנדרשים מאיתנו משתנים, אנחנו צריכים להיות מודעים, לדעת לנהל את עצמינו, להתחבר לאחרים ולמצוא את הדרך להביא לידי ביטוי את היכולות השונות שלנו באמצעים שונים. מעסיקים צריכים להתכונן להפסיק למיין באמצעים מאד צרים והתחיל לחפש סינרגיות במקום כישורים מצומצמים ובדידים. זה יוביל למיון אינטליגנטי יותר ולאנשים שיותר מושקעים בעבודה.
*עבודה אינה יכולה להיות מנותקת מאורח החיים שאנו רוצים לקיים: סביבת העבודה צריכה לשקף את איך שאנחנו רוצים לחיות- באופן פעיל, בריא, יצירתי ,מחובר לאחרים, ערכי. הנתק הזה הופך בלתי נסבל.
*הדרך להניע עובדים אינה יכולה להיות עוד רתימה או קונצנזוס כי אם עשייה משותפת. השיח חייב להישתנות כי אחרת אנשים אינם מרגישים שהם יכולים לתרום. זה מהותי כדי שכולם ירגישו שייכים ונוכחים.