היתה שאלה אחת מאד קריטית שהיינו שואלים את מי שמראיין בגוגל לגבי הראיון.
האם אתם רוצים לעבוד איתו או איתה ?
מדוע שאלה כל כך פשוטה יכולה להיות מרכזית אחרי שראיינו מישהו מספר שעות?
השאלה הזו מחזירה את הפוקוס לכמה נושאים :
כי היא מזקקת האם אותו מועמד או מועמדת יהיו תוספת נכונה לחברה- יכול להיות שיש להם יתרונות או חסרונות, אבל בסוף היום, האם הייתם רוצים לעבוד איתם? האם תשמחו לראות אותם בבוקר, לשתות איתם קפה ולשתף עימם פעולה במשימות.
כי היא מחדדת אחריות. ההחלטה אם לקבל מישהו לחברה, מלווה באחריות. היא באה למנוע מצב שבו לא אכפת לכם לגייס כל עוד אותו אדם יעבוד עם מישהו אחר. זה מצב לא רצוי, כי יש בו עצימת עיניים. זה רק ענין של זמן עד שתיווצר בעיה.
כי היא מונעת לחץ קבוצתי לקבל החלטות חיוביות: אפילו אם המועמד מעוטר, אפילו אם כולם חושבים שחייבים לגייס אותו, אפילו אם מישהו אחר חושב אחרת- מה אתם חושבים?
היא מזכירה לנו שהחלטות גיוס צריכות להיות טובות לאורך זמן- גם אם יש כרגע שיקולים מדויקים לצוות אחד, מנהל אחד, בעיה אחת - מחר יהיו אחרים, ההחלטות שלנו צריכות להיות טובות לאורך זמן ובהקשרים שונים.
אם כולם יענו בכנות על השאלה הזו יהיו פחות טעויות גיוס.
