הלפטופ שלי הוא המשרד שלי הייתי אומרת. בעצם אנחנו לא צריכים כבר הרבה מעבר למחשב וWIFI כדי לעבוד, וזוהי עובדה משחררת למדי. אבל מצד שני מעולם לא היתה השקעה גדולה יותר בחללי עבודה מושקעים, במשרדים מעוצבים לעילה ומקומות ליצירה. בכל זאת בעולם של קוביות ללא ייחוד, אני מוצאת את עצמי לפעמים מחפשת פינה משלי בעבודה.
ומה לגבי מי שעובד מהבית, או מרחוק, או לפעמים?
אפילו שלא צריך הרבה מקום בשביל פינה משלנו, אנחנו לא תמיד מרגישים נח לקחת לעצמנו מקום בבית שלנו לפינה משלנו. פינה משלנו לעשות בבית את מה שאוהבים היא הצהרה. לתת מקום לאהבות שלנו, לעשייה שלנו והרשאה לעסוק במה שמחייה אותנו.
לא חייבים לעסוק במקצוע יצירתי על מנת לרצות פינה אישית בבית, פינה שאפשר בה לחלום, להפליג ולשחק. כן: פינת משחקים למבוגרים. זו הזדמנות להחשף לחללים בשהם עובדים אנשים יצירתיים. הפעם ניתן לתמונות לעשות את העבודה.
מצרפת: את הבלוג הנהדר מיס מנדלה של עמנואלה בינר: עמנואלה מספרת את סיפורן של נשים דרך מרחבי העבודה האישיים שלהם, ודרכו היא מספרת בעצם גם על עצמאות, עשייה, והחדר האינטימי של נשים בארץ. בלוג מקסים שבקרוב יהיה לספר.
כמו כן שני ספרים מקסימים: (שיש לי בבית) שהם אוסף של חללי סטודיו ומרחבי יצירה:
STUDIO ו My Creative work space. אז תנו הרשאה להשראה שלכם ותגנבו בבית פינה לעצמכם.
