במחלקות משאבי האנוש ממינים את העוזבים לפורשים מרצון ופורשים מאי רצון. אחר כך ממינים אותם לפי כמה חרטה השארו מאחור. זוהי דרך די מוזרה לתעד את תרומתם של האנשים. בכניסה לארגון הם הבטחה גלומה, וביציאה הם מינימום או מקסימום חרטה. מחלקות משאבי האנוש חושבות שהן יודעות להפריד בין הפורשים ברינה לפורשים בדמעה. אצלי ההפרדה הזו מעוררת קצת תמיהה. למה אין על כולם חרטה?
האם זה באמת כל כך משנה אם עזבת מרצון או מחוסר רצון? כשתעברו לדבר הבא ממש לא ישנה אם עזבתם מרצון או לא, ובטח שלא תתחרטו. והארגון טוב שיתחרט בכל מקרה. כי מחרטה לומדים.
