הנרי פורד הוא שייסד את שבוע העבודה בן ה 40 שעות בשנת 1926. לראשונה קוצר שבוע העבודה שנוסד במהפכה התעשייתית מיום עבודה בן 16 שעות ל8 שעות ביום. שעת עבודה היתה כלי למדידת תפוקה בעידן התעשייתי, דבר שנראה לנו כמעט מופרך בעולם של היום. בעולם של היום קשה עד בלתי אפשרי למדוד עבודה על ידי שעות עבודה במשרד, וקצת יותר מסובך לקבוע מהו מדד מדויק לפריון עבודה. טשטוש התחומים בין שעות עבודה לפנאי, בין בית לעבודה, גבולות יום העבודה כבר אינם חדים כשהיו. פעם היה קל לשלוט בזמן שלנו, בזמן שהיינו בעבודה אפשר היה לדעת עד כמה אנחנו מוקדשים למשימות העבודה. היום, כבר שום דבר לא ברור: הטכנולוגיה שחררה אותנו הלכה למעשה ומאפשרת לנו להיות בכמה מקומות בו זמנית. להיות נוכחים אבל גם נעדרים.
את ה"זמן" של העובדים כבר אי אפשר לקנות בחוזה. צריך לרתום אותו בעשייה, בהנעה ולמלא אותו בתוכן. הזמן כבר לא יכול להיות מבוזבז או לעמוד בטל. ה"זמן" שלנו הפך יקר יותר. בהכרח בחרכים יתמלא הזמן באלטרנטיבות. בעידן הזה עובדים יכולים לעבוד בכמה מקומות בו זמנית ובכמה עיסוקים, וחוזה העבודה שנוצר בעידן אחר דורש התאמות לעידן חדש. כי מי צריך חללי עבודה משותפים, עבודה מהבית מהGARAGE, שאפשר לעבוד פשוט מהעבודה..השאלה היא רק אם עובדים איתכם או אצלכם..
