יש איזו תפיסת עולם שהתקדמות דורשת מאמץ רב, שצריך לשלם ב״זיעת אפיים״ על התהילה. זה נכון בחלקו. להזדמנויות קידום אין צדק חלוקתי. הם שילוב של כל מיני גורמים חשובים כמו למשל
*עיתוי נכון- יש לך את התנאים להראות יכולת כמו פרויקט אתגר או צורך שנוצר.
*האם יש מישהו שמושקע בכם?- כזה ה״רואה״ אתכם ובמה אתם יכולים לחזק את מעמדו ואת הארגון? האם הם יכולים לפלס עבורכם דרך?
*האם יש לכם יכולת לדבר את השפה? האם אתם מכירים מה נדרש בתפקיד? אבל לא ברמת הכותרות.
* האם יש לכם ניראות או שאתם מסתתרים? מכירים אתכם?
*האם אתם נתפסים כמתאימים? (למרבה הפלא זה לא הכי חשוב אבל הרב יחשבו שזה משמעותי..)
זה הרבה ענין של תפאורה ותאורה ועוד 20% מוטיבציה ויכולת. יש אנשים שהצליחו לייצר עבור עצמם את התנאים האלה- ויש כאלה שיחכו עד שהתנאים יבשילו מעצמם- המון זמן. יש כאלה שיחכו עד בוש ולא יבינו למה להם לא נשאר .. ויש כמובן מי שלא רוצה להשתתף בכלל במשחק הזה.
אם מראיינים אתכם לתפקיד בכיר יותר, אתם לא בהכרח המועמדים המועדפים. לו הייתם פשוט אז כבר הייתם מקבלים אותו ללא מאמץ.
את התפקיד הבכיר יותר מקבל מי שנוהג כאילו כבר למעשה קודם או שכך נוהגים בו. זה ניכר ברמת האחריות, המידע, האמון. נכון זה לא תמיד פשוט לנהוג כך, אך זה מה שמבדיל את מי שמקבל. מדובר בבניית הקשרים, ההקשרים עוד לפני שמישהו צריך אתכם בתפקיד.
אם עשיתם את אותו התפקיד פעמיים- זה לא מכשיר אתכם להתקדם. אתם כנראה משקיעים אנרגיה באופן לא נכון.
אם דילגו עליכם, נסו לראות מה אתם יכולים לשנות.
אם רוצים לקדם אתכם, ברב המקרים אתם תדעו על זה, זה ירמז ואף יועידו אתכם לתפקיד.
