בעוד אני שוגרתי אל המזרח התיכון הלוהט,על יד המיטה בקליפורניה נשאר הספר האחרון שעוד לא סיימתי, ה"קבוע היחידי" של יואב בלום. המוכרת ב"סטימצקי" באלנבי הודיעה לי שזה הספר האהוב עליה. הספר מספר על צמיד ההתחלפות, מי שעונד אותו יכול להתחלף -לנדוד בלחיצת כפתור אל גופו של מישהו אחר, בזמן שהוא עובר לגופך, למשך דקות, שבועות או שנים. גיבור הספר דן ארבל הוא היחידי שנתקע בגופו שלו, לא יכול להתחלף. לא אספר לכם את ההמשך..
הספר הזה גרם לי להרהורים על כמה קשה לנו באמת להתחלף. אנחנו משוכנעים שאנחנו רואים הכל וזוית הראייה שלנו צודקת. אין כמו להחליף כדי להיוכח כמה החיים נראים אחרת מגוף או אפילו מיקום של מישהו אחר. אני זוכרת אי הבנות קלות שנגרמו בעבודה כשמישהו מתרבות אחרת נתקל בהתעקשות שלנו על הדרך שלנו, ואיך אנחנו הגבנו באופן חסר סבלנות לנוקשות הדרך של מישהו אחר. בסוף הסתבר לכולנו כי האמת היא דבר גמיש.
אין כמו לבלות קצת בארץ אחרת כמה זמן כדי להבין כי המציאות היא דבר יחסי לגמרי. המציאות היא עניין גיאוגרפי. ב"CULTURE MAP" מסבירה ארין מאיר, את היחס של תרבויות שונות לנושאים שונים. סמכות, מידע, זמן הם רק חלק מן הנושאים הללו. המרחק בין תרבויות מוליד את פער התרבויות אבל אינו אחיד. אנחנו יכולים להיות קרובים מאד בהיבטים מסויימים אך רחוקים מאד באחרים. אני זוכרת שהגענו פעם "בזמן" לרכבת בשוויץ. בשעה היעודה הרכבת כבר עזבה את התחנה. מיד אתה מבין שאתה לא מכויל עד הסוף למקום הנוכחי.
חזרה למזרח התיכון, עדין בגוף ראשון. זויות מתחלפות, והופ אני שוב בבית. שוב צריך לכייל מחדש. לא התחלפתי אבל נדדתי שוב בין ארצות ותרבויות. מחזירה את הצמיד חזרה והופ הנה כמו קסם אני כאן שוב.