עיקרון ידוע בסידור ארונות: לא נכנס משהו חדש מבלי לותר על משהו שאבד עליו הכלח. כך גם בחיים. גם שמסדרים את החיים מחדש צריך לפנות מקום. הענין הוא שיש פה גם היבטים רגשיים. לפעמים הראש כבר אומר להיפרד אבל הלב מסרב. הרגש לא אוהב שמזרזים אותו. הוא יתפנה בקצב שלו. ואז אין מקום בכלל למשהו חדש להתחיל. אם אתם ממוללים את הזמן, מתקשים לאסוף את עצמכם לחפש, דוחים את השעה, ממציאים תירוצים, מאשימים את עצמכם ואת כל העולם..תפסיקו. הרגש שלכם עוד עסוק. שתגמר משימת העיבוד הוא ילקט ויפנה את האנרגיה שלכם לדבר הבא. זה מאד חשוב שתקשיבו לו רב קשב.
הרגש הוא שובב למדי, הוא המנוע. הוא יודע מצוין אם אתם מזייפים או מנסים לעקוף אותו. הוא יודע יופי להכשיל את מה שלא מוצא חן בעיניו ולעשות פרצוף תמים, כאילו זה לא הוא אלא אחיו הקטן. בלי הרגש זה לא ממש עובד: זה נשמע כמו הדבר האמיתי, אבל בחצי כח. אם הדרך אינה פנויה אין לכם סיכוי להמשיך. זה נכון אם השארתם עניינים לא פתורים. אם אתם מאמצים שאיפות של אחרים, הוא ישר יתקומם. אם תחנקו אותו, הוא יתבאס.
אני יודעת שזה נשמע כמו ממבו ג'מבו של פנג שווי, או משהו כזה. אלף יועצי קריירה לא יוכלו לזרז את זה. תסתכלו לעצמכם בלבן של העיניים ותבררו מה הסיפור שלכם ויפה שעה אחת קודם. אין מה לעשות. בלעדיו אין לכם סיכוי..