1.עבודה היא מקום. זה כבר לא נכון. האמת שעבודה לא חייבת מקום כבר מזמן. המחשבים הניידים ןהטלפונים שחררו אותנו מהצורך במשרד כבר לפני זמן מה. בשנים האחרונות בעמק הסיליקון, הייתי במשרדים שביום טוב היו בהם שליש מהעובדים. כבר קודם היינו נפגשים בוידאו כי אי אפשר היה לדעת מי נמצא ומי לא. עד כדי כך שהפסיקו להקצות לעובדים עמדה. לנהל ישיבת צוות עם נוכחות היתה משימה מאתגרת על גבול הבלתי אפשרית. הדבר היחידי שהשתנה הוא שהפכנו את זה לרשמי.
2. כל עבודה דורשת פגישה. ממש לא. הכלים שיש לנו היום הם כלי מנוונים לעבודה, כי הם מניחים שהדבר היחידי שאנחנו צריכים לעשות זה להיפגש. איך מחליפים את שאר סוגי העבודה שכולנו שכחנו את קיומם?, כרגע אף אחד לא מייחס להם חשיבות, אבל כולם חשים את חסרונם
3. תוכנית הריאליטי שקראו לה עבודה שינתה פורמט, בעונה הנוכחית המשתתפים לא פוגשים אף אחד, הם משדרים ממשרד לוויני, ואין להם ציפיות חברתיות מהעבודה. למעשה רבים מהם לא פגשו מעולם איש מחבריהם לעבודה באמת. הם משחקים תפקיד משנה בהפקה הזו. הם מבינים שאת החבר הם יצטרכו לצרוך במקום אחר.
4.החישוק שחיבר את כולנו למקום העבודה, הפך בלתי נראה. במקרה הטוב אנחנו מסתמכים על ייצוגי עבר, על דימיון מפותח וקצת נוסטלגיה. מה משותף לנו עכשיו? היעדים המשותפים הם מה שיש לנו, אף אחד לא רואה כבר את הקפוצ'ון, רכב הליסינג והילקוטגב.