ברוכים הבאים לחופש שמקנה עולם ללא התחייבות:עולם שבו אתה משתמש ומחזיר כפי הצורך ובו אין לך צורך ברכוש: אין עוד צורך במכונית, בית, משרד: הכל הרבה יותר קליל וגמיש. הדור הנוכחי גדל לעולם שבו אין עוד היצמדות לקבוע, את כל נכסיו הוא מחזיק בענן- התמונות, המוזיקה, הספרים, החברים. אין זה פלא שבעולם זה אחד הדברים הבאים שצפויים להשתנות הוא ההתחייבות לעבודה. דור המילניום מוכן להתחייב למקום עבודה, בתנאיו שלו. הוא היה רוצה עסק שלו,שמשרת את האופן שבו הוא רוצה לחיות ולעבוד. זה כולל עבודה מרחוק, בשעות גמישות ובעבודה התואמת את ערכיו. בעולם הישן- בעלות היתה סימן להצלחה, אך עבור הדור הנוכחי בעלות היא אבן ריחיים. את הבעלות מחליפה הנגישות: המודלים הכלכלים של נטפליקס, ספוטיפיי, אובר ליפט, ווי וורק כולם מנגישים שירותים לפי צורך.
כל זה נכון גם עבור עבודה: הציפייה היא לעבוד לפי צורך. הדור הזה אינו רואה את המעסיק כבעלים של הזמן. הוא מנגיש את יכולותיו למעסיק, לזמן מסויים. הוא אינו רואה את המעסיק כבעליו של המשאבים. בעולם שבו כל עובד יכול להקים עסק בעלות אפסית שכוללת WIFI פחות או יותר, העובד מרגיש שהוא צריך עוד את מטריית ההגנה של המעסיק. בעולם שבו עובדי הפרילאנס הולכים ומתרבים, צפוי שיקומו עוד ועוד שירותים שיהפכו את תצורת ההעסקה הזו לכדאית אף יותר. עוד דבר שיוצא מחזקת הבעלות הוא היכולת להישאר אנונימי. הצד השני של העיסקה היא שעל מנת להשתחרר על העובד להפוך ליותר נגיש בעצמו: זה אומר מחובר, זה אומר שהאפשרות להישאר אנונימי ונטול עקבות ברשת הופכת להיות אפשרות יקרה.
אם אי אפשר למצוא אותך או לדעת מה אתה יכול לתרום, הערך שלך לשוק באופן אוטומטי נשחק. הקיום שלך כיישות כלכלית עובר באופן ישיר דרך הנוכחות שלך ברשת, הקשרים שהצלחת לטוות, היכולת שלך להנגיש את הערך שלך לאחרים. אם יש לך יכולות ואיש אינו יודע עליהן..האם אתה עדיין נחשב עובד מצויין? התשובה היא כנראה שלא. בעולם שבה הפרטיות שלנו נסחרת, מי שיצוק תוכן למידע שזמין ברשת יוכל לקדם את ערכו הכלכלי. מי שעדיין מתלבט אם הוא צריך להיות שם: אתם מאחרים את הרכבת. פרופיל לינקדאין זה כבר לא ממש מספיק, הטריגר כבר אינו קורות חיים אלא העקבות שיובילו אליכם. אם תמשיכו להתחבא, באמת לא ימצאו אתכם.