השבוע פגשתי אורח מחו״ל, ויצא שדיברנו על הגיוס בישראל, למה הוא שאל אותי יש הבדל בתחום בין ישראל למדינות אחרות? כאילו הסטרטאפ ניישן התבגר אבל הגיוס עוד נראה כאילו הוא נשאר קצת מאחור. אז באמת שהגיוס בישראל הופך ליותר מקצועי עם הזמן, אבל איכשהו רבים בוחרים להצריח להיות מנהלי משאבי אנוש בהזדמנות הראשונה שיש להם. זה משאיר חור משמעותי ובעיקר הזדמנות מפוספסת להצעיד את הארגונים קדימה. אז למה זה קורה?
שחיקה- גיוס זה מקצוע שוחק ובוודאי בכמה שנים שאחרונות שבהם היה צריך לעבוד פי כמה כדי להצליח לאייש משרות, עבודה במשאבי אנוש נחשבת פחות מוטת תוצאות מדידות אבל יודעי דבר אומרים שעובדים במשאבי אנוש לא פחות קשה...
תקרת זכוכית- לכאורה מי שרוצה להתקדם, חושב שניהול משאבי אנוש זו הדרך היחידה, זה לא בטוח עוד המצב אבל בוודאי התפיסה
יציבות- משאבי אנוש נתפס כמקצוע פחות מטלטל ופחות מושפע מתנודות השוק
מיצוב: אנשי גיוס חושבים שרק על ידי מעבר למשאבי אנוש הם יקבלו כסא ליד שולחן ההנהלה, אבל האמת היא שגם בגיוס יש הזדמנות כזו למי שמוכן לקחת אותה
שכר: עד לפני זמן מה, הדרך היחידה להתקדם בתחום מבחינת שכר היתה להצריח.
שוק ההיטק שעבר התבגרות מציע הזדמנויות לתפקידים בכירים למי שמוכן ללכת במסלול הזה.
האם באמת מעבר למשאבי אנוש מספק את כל אלה?
האם אפשר להשיג אותם גם בקריירה של גיוס?
למי שמוכן לאתגר את החשיבה הזו צפויות הפתעות והרבה ענין.