תביאו את עצמכם לעבודה, אבל את כולכם. כך מבקש מקום העבודה שלכם. אל תשאירו חלקים בחוץ. אנחנו רוצים את הכל. אנחנו רוצים שתוכלו להיות עצמכם- בכל עונה. זוהי באמת מטרה נעלה. אנחנו רוצים מקום עבודה שהוא מכיל וסבלני, אבל יותר מזה אנחנו רוצים מקום עבודה בו נוכל להביא לידי ביטוי עוד צדדים שלנו. אנחנו רוצים שכולם ירגישו פה נח וגם יגיעו לידי מיצוי.
אבל לפני שאתם מביאים את כולכם- תזכרו: זה עדיין מקום העבודה שלכם. לא בטוח שהוא יודע מה עושים עם כולכם. יש חלקים שלכם שכדאי לפעמים להשאיר בבית. לא בטוח שיש למקום העבודה שלכם יכולת או רצון להכיל הכל. נכון- אז ככה הוא מצהיר..אבל מה קורה בזמן אמת?
אני הייתי דווקא חושבת שזה בסדר גמור שלא הבאתם הכל לעבודה: אפילו אם העבודה שלכם היא משמעות חייכם, יש משהו מאד מסוכן בלשקוע ולהשקיע את כולכם בה. אני חושבת שמאד חשוב שהחיים שלכם יכילו את כולכם. אני חושבת שהצדדים שלכם שלא הבאתם לעבודה יכולים להנות דווקא בחוץ. יש עיתות בחיים שחשוב לזכור: העבודה שלי הוא כלי והיא אינה ההגדרה היחידה שלי. אז אתם תשמחו שטיפחתם חיים, וכישרונות ומערכות יחסים נוספות. יותר מזה, החיים שלכם מחוץ לעבודה יכולים להזין את העבודה שלכם. להפוך אתכם ליצירתיים, שלמים ושמחים.
יש אנשים שהעבודה שלהם היא מלאכת חייהם, הם מרגישים כי היא הביטוי המושלם שלהם. זה נדיר ונהדר, אבל גם זה לרב אינו קבוע. לכן תביאו את עצמכם לעבודה, אבל תביאו את עצמכם גם הביתה בבקשה.
