ידעתם שראיון HR זה המצאה שלא בהכרח קיימת מחוץ לגבולות ישראל? לא התחקתי אחרי הסיבות המדויקות לדבר, אבל בכל חברה גלובלית שבה עבדתי גיליתי שראיון האישיות הזה לא מחזיק מים במקומות אחרים. שוקינג! בהתחלה לא האמנתי שאפשר, בלי לשאול את סדרת השאלות המתוזמרת מראש: מהי התכונה הרעה הטובה והמכוערת, איפה תהיה עוד חמש שנים ומה יגידו עליך אזובי הקיר?. בהתחלה אני מודה שהיה לי מוזר אבל למדתי שאין לראיון הזה הרבה ערך מוסף. שכולם יכולים לשאול שאלות "HR" ולמה לדבוק לקאנון האלמותי המשעמם הזה?
מרגע שגיליתי שאפשר בלי- כבר לא היתה דרך חזרה. זה נראה לי כמעט חסר אחריות לשאול שאלות שאין בהם הרבה על ידי מראיין יחיד. מי שמבין טיפה יודע שהרבה יותר טוב לשאול שאלות התנהגותיות או שאלות מצביות כלשהן. האישיות של המועמד או המועמדת אינם שמורים לראיון HR והם יבואו לידי ביטוי בכל דבר ובכל עת. ובאמת שאין דבר יותר בנלי מסט השאלות הזה שמתיימר לבחון כליות ולב. לא פלא שהוא נחשב הראיון הפחות אהוד על מועמדים. תנסו בלי- אולי תגלו גם אתם משהו חדש!
לקבלת הפוסט הבא במייל:
כתובת דואר אלקטרוני
Subscribe
