של מי הקריירה הזו ?

כשעבדתי בארגון תמיד היו אומרים כי האחריות על התפתחות הקריירה היא שלנו העובדים, הארגון יכול לעזור לקדם או שלא, אבל בסופו של יום אנחנו העובדים הם הבעלים של העתיד שלנו. כשעובד מצטרף לארגון הוא חותם על פרק משותף עם הארגון שבו מתמזגים הרצונות של שני הצדדים, אבל לפעמים בהמשך דברים כבר פחות חופפים ונדרשת התאמה מחודשת.

בארגונים של פעם, עובדים ראו בארגון את האמאוהאבא של הקריירה שלהם, כל התשובות התגלמו במסלולי הקריירה של הארגון, האחריות הזו נעה לה בעשורים האחרונים והשתקעה אצל העובדים. זה אומר שאין לנו כבר פריבילגיה לשוט לנו במורד השנים ולחכות שדברים יסתדרו מעצמם. ג׳וש ברזין ( ה-אנליסט של עולם משאבי האנוש) פרסם בשנה שעברה ספר בשם "Irresistible" המתאר את השינויים הקורים כיום בארגונים, הוא אומר (בתרגום חופשי) כי בסופו של יום, עברנו מכלכלה שבה המעסיק מגדיר את הקריירה שלנו לכזו שבו היכולות, הניסיון והמוטיבציה שלנו הם המגדירים את ההצלחה שלנו- במילים אחרות, אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו מטרות, כי המעסיקים כבר לא בעסק הזה, הם יהיו בו כל עוד יש הלימה וכשדרכים שוב יתפצלו,אנחנו צריכים למצוא בעצמנו מהו הדבר הבא, כל התשובות נכונות. אתם כבר לא חייבים לטפס על הסולם של המעסיק. ההגדרה היחידה שתהיה רלוונטית היא ההגדרה שלכם,