כשהייתי ביסודי במורד רחוב הנשיא הראשון בדרך לבי"ס גרה איזו ילדה גדולה ממני בכמה שנים, היא תמיד היתה דואגת להזהיר אותי (ואולי גם אחרים) שכיתה ד' זה הכי קשה, אחר כך גם כיתה ו', ז', ח', אתם כבר מבינים את הרעיון. האם כיתה ו' באמת היתה בלתי עבירה? היה בסה"כ בסדר. הרי הכל אפשרי וגם בסופו של יום מאד אישי, אני מהר מאד הבנתי שהילדה הנחמדה קיבלה סיפוק אדיר מלהזהיר את כולנו בנושא.
מאז קצת התבגרתי, אבל פיתחתי ספקנות בריאה בכל מי שמשתמש באזהרות יותר מדי. זה לא שאזהרות הן ממש מוצדקות לעיתים, אבל כדאי שתמיד תחשבו לבד. אף אחד לא היה באמת בנעליכם, אנחנו שונים ובנויים אחרת, ואני נמנעת מלקחת את רואי השחורות יותר מדי ללב, מכיתה ד' ועד היום. מה שיבוא יבוא ונתמודד איתו כשיגיע.
Photo by cottonbro on Pexels.com
