top of page

קשה יש רק בלחם

לפעמים אני נתקלת במנהלים שמאתגרים את מי שעובד איתם. זה דרך דיפלומטית לומר שהם לא מאד מרוצים מהתמיכה שהם מקבלים ממחלקת הגיוס. זה יכול להיות אירוע די מתסכל עבור שני הצדדים. המנהל שאינו מצליח להשיג את מטרותיו ואת המגייס/ת שמרגישים שאינם מצליחים להפיס את דעתם. לעיתים מישהו יכול לפרש זאת בטעות כבעיה ברמה האישית אבל לרב יש כאן בעיה הרבה פחות מורכבת.


מצידו של המנהל/ת:

  • לא רואה מספיק מועמדים טובים

  • לא רואה מספיק מועמדים

  • לא מצליח למלא את התפקיד וחווה קשיים בשל כך

  • לא מקצה זמן לעסוק בגיוס

  • לא מתקשר עם המגייס

  • מצולק מאתגרים קודמים


מצידו של המגייס/ מגייסת


  • מתקשה להבין היכן הפער

  • מרגיש/ה אכזבה

  • עובד/ת קשה אבל לא מקבלים הכרה

  • חושש להתמודד עם המנהל

  • רוצה להצליח


אז איך מתקדמים מהמקום הזה לבניית אמון והצלחה?

  • תיאום ציפיות מוקדם ויישור קו הוא מפתח לעבודה יותר פרודוקטיבית, כלומר לא רק לשתף הגדרת משרה יבשה אלא לדון לעומק במה נדרש אפילו אם אתם עושים זאת זמן מה ללא הצלחה.

  • מנגנון של משוב מתמיד על מנת ששני הצדדים יוכלו ליישב פערים - תקשורת שוטפת ושותפות עשייה

  • עבודה עם נתונים: מפתח לשיח אובייקטיבי ושיקוף מלא של המציאות

  • אחריות משותפת ללא שיוך אשמה: כולם עושים על מנת להצליח

  • למידה מטעויות והתקדמות

  • להגיד מדי פעם תודה, גם שלא הכל מושלם.










0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page