לא ממוצע!

לכל מועמד יש העדפות משלו, וכל תהליך גיוס הוא טיפה שונה בין כך כיוונו או לא. כדי שתהליך הגיוס יהיה מוצלח עבור שני הצדדים, זקוקים אנו להתאמה טובה בין כישורי המועמד והעדפותיו לתהליך שדורש סטנדרטיזציה וצריך לתפקד בנפח משמעותי. נכון להיום, עוד לא מצאנו את האיזון הנכון בין שני ההיבטים הסותרים הללו. אנחנו מנסים למצוא את דרך המלך בין לייצר תהליך חוקי, הדוק ואפקטיבי לבין לייצר עבור המועמד חוייה ראיון טובה היודעת למצות ממנו את יכולותיו באופן הכי נכון. זה אתגר לא פשוט. יותר מכך,ליכולת שלנו להתאים עצמנו למועמדים יש השלכה ברורה על השונות בארגון והיכולת שלנו לראות באופן יותר מלא את הגוונים.

אני חושבת שחדוה היא זו ששלחה אותי לקרוא את THE END OF AVERAGE ומה שחדוה אומרת לי לעשות אני משתדלת תמיד לבצע. באחד הטיולים האחרונים, בכבישים הארוכים, האזנתי לספר המעניין זה שמסביר שאת השימוש בממוצע צריך לעשות בזהירות. לראייה מביא הסופר שלל סיפורים איך הרבה פעמים הערך הממוצע אינו אינדיקטור מאפיין של אף פרט בקבוצה וההשלכות הבעייתיות של ההישענות על הערך הזו בייחוד כשאנו חושבים על אנשים. ובאמת חוץ מלהגיד את המילה ממוצע בערך טריליון פעמים שכנע אותי הספר הזה, ששיטות סטטיסטיות מייצרות ערך, אבל צריכים להיות קשובים כאשר לוקחים את הערך הזה ומיישמים אותו לחיים. הספר הזה מסביר איך פתרו ארגונים וחוקרים את הבעיה הזו על ידי יצירת פתרונות חכמים ומותאמים אישית שמתבססים על מידע חד מטורגט ומשמעותי על המשתמשים שקיים היום בשפע, ומצד שני איך מייצרים פתרון שאינו דורש שכפול אינסופי של מאמץ.

בעולם שמציץ מעבר לסיבוב אני לא חושבת שאנחנו נשאף עוד לייצר פתרונות כוללים למשתמשים, זה נכון ברפואה, זה נכון לחינוך וזה יהיה נכון גם לעבודה. תהליכי הגיוס לא יהיו עוד מבחני מיון ודינמיקה קבוצתית מהגהנום, אלא יותאמו באופן מושלם אלינו, בעיקר בעיקר הם יהיו הרבה פחות מעיקים ויתבססו כמה שיותר על מידע קיים וכמה שפחות על מאמץ מצידינו. זה קצת קשה להאמין עדיין אבל כל מה שאנחנו יודעים היום על העולם מצביע על זה שתיכף יתום עידן המיון הגורף, העודף והמעייף. תיכף יגיע תהליך הגיוס שיהיה נח ממש כמו נעלי הבית החביבות עליכם.