כשהיחסים עולים על שרטון

היו כמה פעמים ספורות בחיי שנאלצתי להפסיק עבודה עם מנהל, ואני לא חושבת שזה משהו שנעשה בקלות יתרה. בגדול מגייסים עובדים עם כל מנהל מגייס לפי דרכו. אנחנו תמיד נעשה את המקסימום להתאים עצמנו, לתת תמיכה מדויקת וחכמה ובעיקר לתת ערך למנהל או מנהלת. לא כל המנהלים שווים בגישה שלהם, בהבנה או ביכולות וזה הגיוני ובסדר גמור. יש מקרי קצה כמו בכל נושא אחר שלעיתים דורשים גישה אחרת וגם זה שמוצו כל השיחות, הניסיונות, והמאמצים.

אז מתי בכל זאת נאלצתי להפסיק לתמוך במנהל או מנהלת ולתת להם להסתדר לבד?


  • כשמנהל אינו עושה את חלקו בתהליך, לאורך זמן ובאופן משמעותי: לא מגיב, לא עושה, לא מראה שום ענין במועמדים, בתהליך או ברצון להשלים את המשימה.

  • כשמנהל מתעקש לעבוד בדרך שאינה מוכיחה את עצמה לאורך זמן, אינו פתוח לפידבק, אינו מוכן לשנות דבר וזאת למרות שאין תוצאות בבמשך תקופה ארוכה מאד.

הרי בסופו של יום גיוס הוא ברית בין שותפים וכאשר אחד מן הצדדים אינו רוצה לקיים את חלקו למרות הכל, אנחנו לא נוכל לעשות דבר. זה לא סוף העולם. הגיוס יכול להמשיך בינתיים לעבוד על משימות אחרות, ולקוות שמתישהו אפשר יהיה להמשיך. בכל השנים שאני עוסקת בגיוס זה אולי קרה פעם או פעמיים, אבל חשוב לי לומר לחברים שלי למקצוע, יש לכם את היכולת להגיב, להשפיע ולבחור.




100 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

סטוץ