לפני כמה שבועות כתבתי כאן פוסט על מה הופך את שיטת ״חבר מביא חבר״ השיטה הכי יעילה מבין שיטות הגיוס. למרות זאת, מדי פעם אני נתקלת בארגונים שמתקשים למנף את שיטת הגיוס הזו. כשזה קורה העבודה בגיוס הופכת להרבה יותר קשה. למה זה קורה ומה אפשר לעשות?
כאשר עובדים מפקידים בידכם את החברים שלכם, דעו כי קיבלתם אחריות עצומה לידיים וסוג של אוצר בלום. העובד שלכם השקיע זמן ומוניטין על מנת לשכנע את חבריו לבוא להתראיין. אם אתם לא נותנים למועמדים האלה יחס עודף אתם חוטאים למטרה אבל גם לעובדים שלכם שיצטרכו להתמודד עם ציפיות שבורות. אתם שוחקים את החברות אבל גם את הסיכוי שלכם לגייס ממקור הגיוס המופלא הזה בהמשך.
איך לתקן?
להשיב פידבק על כל מועמד ולעזור לעובד לשמר את היחסים עם החברים שלו. לוודא שאתם חוזרים
למועמדים בזמן, למצות מהלכים, לא לבקש עוד ועוד מבלי להפיק את העיקר ממה שביקשתם. לשקם את
האמון.
*אין זו משום המלצה לתת למועמדים אחרים יחס פחות ממצוין, אבל המחיר כאן הוא עצום גם בגזרת היחסים עם העובדים וגם בתוצאות הגיוס.
במקרה יותר קיצוני העובדים שלכם לא משתפים פעולה כי הם לא רוצים שחברים שלהם יעבדו איתם. זה לא קל לומר אבל עובדים שאינם מאמינים בחברה או לא אוהבים את העבודה שלהם יתקשו לשכנע אחרים לבוא, הם יעשו את המינימום אם בכלל. זו כבר בעיה יותר מורכבת.
איך לתקן?
קצרה היריעה אבל ניקוז רעלים, שיפור שביעות הרצון קשורים קשר ישיר ליכולת של ארגון לשאוב עובדים. קוראים לזה מיתוג מעסיק אבל זה לגמרי היחס שלכם לעובדים שלכם.
Comments