הכל גלוי ונעלם

השבוע ראיתי איזה פוסט אנונימי שמלין על כך שפונים אליו אף שאינו מחפש עבודה. זה בסדר. בקופסה שלנו לא מכריחים. אולי הוא לא יודע שעיקר האקשן בשוק העבודה מתרחש דווקא עם מי שאינו מחפש ובתפקידים שלא מפורסמים.

  1. רב המשרות אינן מפורסמות – למעשה רק כ20% מן המשרות מפורסמות

  2. למרות זאת רב המועמדים פונים אל המשרות האלה

  3. כך המשרות שמפורסמות הופכות להכי צפופות שיש…

  4. המשרות שאינן מפורסמות מקבלות את מיעוט קורות החיים- והופכות לאלו שיש לכם את הסיכוי הגדול יותר לקבל

  5. אז איך תגיעו למשרות שאף אחד לא פרסם? דרך עובדי החברה, דרך חברים, על ידי קרבה רשתית לחברה ולאנשים שפועלים בה. זה לוקח זמן אבל יותר משתלם.

  6. חברות משקיעות המון אנרגיה בלפנות למועמדים עובדים- מדוע? כי אין מספיק מועמדים אחרים.

  7. השקיעו את עיקר הזמן בלחשוף משרות והזדמנויות ומעט זמן בלגשת למשרות שכבר מפורסמות או וודאו שיש לחברות איך למצוא אתכם.

photo of man covering his eyes

Photo by Eren Li on Pexels.com

20 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

לאחרונה המון אנשים מספרים לי על מועמדים שנעלמים, לפעמים אפילו בלי הסבר בתהליך הגיוס. יש לזה כמה הסברים ובראשם העובדה שמועמדים לא חשים יותר מדי מחוייבות או קשר לארגון בשלב הראיונות. אולי זה קשור גם באו