הומני

כמות הנתונים, כלי הניתוח והאפשרות לעבד בסיסי נתונים גדולים באופן מהיר הביאה אותנו למקום שבו אנחנו עסוקים מאד בלפתח את היכולת הזו. כאילו שאנחנו מפתחים רק קבוצת שרירים אחת. כל כך קל לאסוף אינפורמציה שאנחנו בטוחים שהיא תספר לנו את כל מה שאנחנו רוצים וצריכים מן העולם.

זה כאילו שכל מה שאי פעם נצטרך יפתר בלחיצת כפתור, או בהרצה של אלגוריתם או שניים. אנחנו כמעט מאמינים בהן צדק שרובוט יוכל להחליף אותנו די בקרוב. אך ככל שהטכנולוגיה מתקדמת מתברר שאנחנו שוב לוקים בראייה מוגבלת.

כמה פשטני לחשוב שאפשר להניח כי רק סט אחד של כישורים יספיק על מנת להניע לעתיד. הרי בכל שלב בהיסטוריה לתרבות היה חלק מכריע במהפכות. היחידים שמאמינים כי טכנולוגיה היא תשובה להכל מתעלמים מכך שגם טכנולוגיה מייצרים בתהליך שדורש הרבה כישורים רכים.

תהליך המיון נשען באופן בולט על מדד כמית והגיוני. הרי אם זה כמית, יש סיכוי סביר שנוכל לנבא הצלחה באמצעותו. במקרה הטוב מדובר בתמימות. בכל פעם שאנחנו מנסים לפשט בני אנוש לגורם אחד צר, אנחנו נוכחים שזה לא באמת עובד.

יש היום כל כך הרבה טכנולוגיות מבריקות, שיסייעו באבחון, מיון, גיוס והשמה. ההתפתחות בתחום היא בלתי נמנעת, אבל מי שאינו מבין כי הגורם האנושי אינו יכול להעדר מהן, לא למד דבר.

ג'ון אנדרס, עיתונאי וסופר מדבר על שובם של לימודי המקצועות ההומניים ועליית הדרישה ללימודים רחבים ומעמיקים. בניגוד למה שאולי נדמה, לא רק למהנדסים תהיה דרישה. זה שאנחנו לא יכולים בהכרח לראות היום את מלוא הטווח מקצועות העתיד, זה רק בגלל שאנחנו צריכים קצת חזון (ואולי משקפיים).