אז חברה אחת ביקשה לחפש מועמד מיוחד. הם השקיעו הרבה חשיבה לפני שיצאו לבקש אותם. בשיחות המקדימות שנערכו נלקחו בחשבון המון דברים. הדיונים נסובו סביב אופי הניסיון, האתגרים הבאים, הכשלים שנוצרו שהביאו את כולם עד הלום. היה גם שיח סביב הצוות, הכפיפות, וכן גם השכר... היתה בהחלט חשיבה מעמיקה. בסופו של דבר גובשה ההחלטה וצוות הגיוס יצא לחפש אחר המועמד.ת.
החיפוש לקח המון זמן. כשפגשתי אותם חלפו חודשים ארוכים. פגשו המון מועמדים אבל לא הצליחו למצוא את מי שימלא את המשרה. מה יכול היה להשתבש כאן? בסה״כ נעשה כאן תהליך מקצועי, רציני ונכון של הגדרת המשרה. אז היו כמה דברים חסרים:
מצד המעסיק היו המון דרישות ראויות - אבל התפקיד לא הציע שום התפתחות עתידית למי שיגיע. התפקיד כלל כבר את תקרת הזכוכית יחד עם ההצעה. מצד שני היתה התעקשות על המון ניסיון
התפקיד היה כל כך מדויק שכמות המועמדים שהיתה יכולה להתאים היה שולית. קשה למצוא אותם, ובטח קשה לגייס
לא היתה פתיחות מצד המנהלים לשקול פרופילים טיפה שונים. מי שנכווה ברותחין עושה טעויות גיוס אחרות.
לקח המון זמן להבין שאף אם המשרה נכונה לארגון, היא אינה מדויקת לשוק. ככה פשוט.
חלק מן השיקולים של המנהל היו שיקולים פוליטיים פנימיים, לא מקצועיים שפגמו ביכולת לגייס.
בתמונה: עבודה של אריק וייס בגלריה של קרן בר גיל.
Comments